בפעם הראשונה שנסעתי ללאס וגאס, זה היה בכדי להגשים חלום. מזה שנים שהלכתי בעקבות ה"פוקר בום", התופעה שהביאה לכך ששחקנים רבים החלו להתעניין בפוקר ולחשוב כי גם הם יכולים, לאור זכייה של רואה חשבון אלמוני באליפות העולם. ראיתי כל פרק של פוקר ששודר באי אס פי אן או בערוץ אגו, והתחלתי גם להתנסות בעצמי דרך חברים או משחק ברשת. נהנתי מאוד מהמשחק, וגם הייתי יחסית טוב ומורווח, כך שהחלטתי שאני רוצה להגשים חלום – ולהשתתף באליפות העולם. אותה אליפות אחרי עקבתי בטלוויזיה מדי שנה, מציבה דמי כניסה בדמותם של עשרת אלפים דולר, כך שידעתי שעומדת בפניי מלאכה מרובה. במשך כשנה שלמה, עבדתי יום יום, וגם חסכתי את הזכיות שלי מהפוקר בסופי שבוע. לקראת חודש פברואר, היה לי די כסף לטוס לטיול של אחרי צבא בלאס וגאס, בסיומו לקראת יולי, אמצא לי טיסה ללאס וגאס אשר תיקח אותי אל עבר המטרה. ואכן, העברתי כמה חודשים טובים, מוצלחים ובלתי נשכחים, בדרום אמריקה, ולבסוף טסתי מריו דה ז'נרו, דרך מיאמי וטקסס, אל עבר נבאדה.
יש משהו באוויר
הדרך הארוכה מברזיל, הסתיימה בנמל התעופה "מק'קארן", הלוא הוא שדה התעופה המקומי של לאס וגאס. כבר בו, מתחילים לחוש את העיר, וצלצול והבזקי המכונות לא פסוק סביב. מן המסוע הגדול, יוצאים אל עבר חזית הכביש, בה נוצר תור של מחכים למוניות. הייתי גמור וגם השעה הייתה כבר מאוחרת, וכל שרציתי הוא להגיע למלון שלי לנוח קצת. הנהג הניגרי לקח אותי עד למלון הריו, בו מתקיימות התחרויות ובו בחר להתאכסן. בדרך לשם מן השדה, עוברים בצידן האחורי של השדרות המפורסמת של לאס וגאס, וכמובן גם של הסטריפ האגדי, ואי אפשר שלא להתפעל מהגודל, הזוהר ותחושת העושר. מבנים מפוארים כמו מלון ה"אסקליבר" סטייל מצרים העתיקה, לצד מבנים הנראים מצועצעים אך עדיין מפוארים, כמו מלון המעוצב כמו טירה. לאחר צ'ק אין בקבלה, עליתי לחדר הסוויטה שלי (בריו, כל החדרים הם מיני סוויטות), והתרשמתי מן התנאים. מיזוג אוויר 24 שעות, טלוויזיה עם כבלים, נוף מהמם על העיר, אמבטיה, כספת, מיני בר ומה לא, חיכו לי בחדר והיו זמינים לי לשימוש במהלך חופשתי. נכנסתי לעשות מקלחת וישר משם למיטת הקינג סייז שלי, שכן חופשה ארוכה עוד לפני.
מבחר אין סופי
ידעתי כי טיסות ללאס וגאס יביאו אותי אל עבר יעד מפנק. ואכן, בימים שעד תחילת התחרות, העברתי את זמני במתקני המלון, שהציעו חדר כושר, בריכות, ג'קוזי ועוד. ביתר הזמן, כמובן ששיחקתי המון משחקי קזינו שונים, בין אם זה פוקר, בלק ג'ק, בקרה ואחרים, אולם גם דאגתי להנעים את זמני במסעדות איכותית ובמופעים מבדרים. לילה אחד למשל ראיתי הופעה של הקוסמים פן וטלר באמפי במקומי של הריו, בלילה אחר נסעתי לבלאג'יו לצפות בסירק דה סוליי ולילה נוסף הייתי בוינישייאן להופעה של הבלו מאן גרופ. מבחר אדיר, ואין ספק שקשה לבחור, שכן גם הייתה לי את האופציה לתפוס מופעי סטנד אפ של ג'רי סיינפלד בסיזר פאלאס. אין ספק שהקרם של הקרם מגיע לוגאס, כאשר מדובר באפיקים הבידוריים. כך הדבר גם בהקשר לקולינריה, שכן היצע המסעדות בעיר הוא בלתי נגמר, ויש הכל מהכל. וגאס ידועה בעיקר בבופאיים שלה, המאפשרים אכילה ככל הניתן במחיר סמלי. האבסתי את עצמי יום אחד בבופה, בערב למחרת במסעדות בשרים משובחת במלון הניו יורק ניו יורק, ולילה אחר בסושיה מן הטובות שהייתי בהן בימי חיי בבלאג'יו הקסום. אין כמו לנשנש פיסת דג, כאשר המזרקות של הבלאג'יו רוקדות לפנייך.
זמן להגשים חלום
הגיעה העת של התחרות, ולאחר ששילמתי ממיטב כספי, החלטתי כי אני בא לשחק ולא חושב על הכסף. התיישבתי בשולחן וחיפשתי אחר פרצופים מוכרים. לא הוגרל לשחק איתי שום שחקן מקצועני, או שם הוליוודי, כך שמצד אחד הדבר עבד לזכותי, שכן התחרות אולי תהיה קלה יותר, ומצד שני תחושה של החמצה, של מה יקרה אם אני אודח ולא הצלחתי לחוות את ההרגשה. לשמחתי, הצלחתי לצבור אסימונים, ובקופה גדולה מאוד ניצחתי מצב שווה מבחינה סטטיסטית. לאחר עבודה מאומצת, הצלחתי לסיים את היום הראשון, עם כמות צ'יפים יפה. בשל כמות המשתתפים, העומדת על כ 6800 איש, ישנם כמה ימים ראשונים לתחרות. ומאחר והייתי ביום השני, היו לי עוד יומיים להעביר בעיר. החלטתי לצאת לטיול בן יום לגרנד קניון, ולהסתכל מקרוב על שמורות האינדיאניים באזור ועל פלא הטבע של הקניון. במסגרת הטיול, גם עוצרים ב"סקיי ווק", מרפסת עוצמתית שריצפתה עשויה זכוכית, בכדי שתוכלו להרגיש כאילו אתם הולכים על אוויר הקניון. באמת הרגשתי כמו וויל אי קיוטי, רגע לפני שהוא נופל לצוק בגלל הרוד ראנר, אבל אין ספק שזו הייתה חוויה מיוחד במינה. את היום השני של התחרות, צלחתי. למרות ששיחקתי טוב, הצלחתי לסיים עם אותה כמות שהתחלתי איתה את היום, תודות להפסד במזל רע בקופה מאוד גדולה לקראת הסוף. משמעות הדבר אינה טובה, והדבר אומר כי אצטרך לשחק עם ערימה קטנה, ביום השלישי שלי התחרות, בו גם מגיעים אל הכסף.
ההימור האחרון
ביום השלישי של התחרות, כלל השחקנים מתקבצים תחת קורת גג אחת, ומשחקים עד לירידה לכמות של עשרה אחוז מן השדה, בכדי שיקנה למשתתפים פרסים כספיים. משחקים עד אשר נותרים 666 שחקנים, אשר ירוויח כל אחד מהם פרס מינימום של 21,000 דולרים. התחלתי את היום קצר באסימונים, וכבר בשולחן הראשון ישב מימיני שחקן עם ים אסימונים, כך שהוא יכל להתעמר בי. לימים, הסתבר כי אותו שחקן הגיע גם לשולחן הסופי של הטורניר. למזלי, השולחן פורק די מהר ועברתי לשולחן אחר. זמן קצר לאחר שהתיישבתי, קיבלתי את היד הטובה ביותר – זוג אסים. העלתי, ולמרבה שמחתי, השחקן שלשמאלי העלה את ההימור שלי. כשהאקשן הגיע אליי, דחפתי אול אין והוא השווה מיידית. זוג האס שלי היה במצב הטוב ביותר שניתן לחלום עליו, שכן הוא היה מול אס קינג. זו הייתה הפעם הראשונה שהייתי בטורניר בסכנת הדחה, והאדרנלין היה גבוה. כשהדילר חשף את קלף החלון, ראיתי כי הוא היה מלך, ואמרתי לעצמי שאין מצב שככה אני הולך להיות מודח. לשמחתי הרבה, הקלף האמצעי היה אס נוסף, מה שנתן לי כבר בפלופ יד של מעל 99 אחוז לניצחון. שלשת האסים שלי, הייתה דומיננטית מול הזוגות של יריבי, ורק אם בטרן ובריבר יבואו שני מלכים, אני אפסיד. הכפלתי את כמותי, וזה איפשר לי להיערך לקראת הטחינה שלקראת הכסף. כאשר יורדים למשחק מצומצם של שחקנים בטרם הפרס הכספי, משחקים כל יד בתור, כדי לסנכרן בין השולחנות השונים. מאחר ושחקנים רבים לוקחים פחות סיכונים, ולא רוצים לאבד את הכסף, התהליך הוא ארוך. המקצוענים, מנצלים זמן זה בטורניר בכדי לנצל את העובדה ששחקנים "מתכווצים", ועושים מהלכים בכדי להגדיל את ערימת האסימונים שלהם. לאחר מעקב של קרוב לשלוש שעות, הודח השחקן האחרון לפני הכסף, "הבועה" הוא נקרא, שכן הוא מנפץ את המחסום בין מפסידים לזוכים. כלל החדר החל בצהלות שמחה, ואני הצלחתי לצאת עם משהו מהחלום. לא רק שיצא לי להשתתף בתחרות הפוקר בגדולה בעולם, גם יצא לי לראות עמל בעבודתי (המהנה). זמן קצר לאחר התפוצצות הבועה, הודחתי. הייתי קצר באסימונים, נוכח ההמתנה לפרס, ומלך שמונה מול זוג עשר לא צלח. נהנתי מכל רגע, ואזכור חוויה זאת לכל החיים. עם הפרס הכספי, בחרתי מדי שנה לחפש אחר טיסות ללאס וגאס שיקחו אותי אל עבר תחרויות הפוקר. אמנם שיחקתי בטורנירים קטנים יותר מאז, אולם החוויות והפינוקים סביב, תמיד נשארים עצומים בגודלם.
לחיפוש טיסות ללאס וגאס לחץ כאן!